טיטניום הוא אחד היסודות הנפוצים ביותר בקרום כדור הארץ, ומהווה 0.61% ממשקל הקרום, במקום ה-9. משאבי טיטניום נמצאים במקום הרביעי אחרי ברזל, אלומיניום ומגנזיום. על פי נתוני USGS בשנת 2017, עתודות עפרות טיטניום (אילמניט ורוטיל) העולמיות הן כ-830 מיליון טון, מתוכם אילמניט מהווה 89%. עתודות עפרות הטיטניום של ארצי הן כ-220 מיליון טון, מהווים 26.4% מסך הרזרבות בעולם, במקום הראשון בעולם. עתודות עפרות הטיטניום של אוסטרליה מהוות 21.2% מהעתודות בעולם, במקום השני בעולם. על פי נתונים של China Chemical Manufacturing Network, 90% מהטיטניום בעולם משמש לייצור טיטניום דו חמצני, רק 4% משמשים לייצור ספוג טיטניום, ו-6% משמשים בהיבטים אחרים. ארצנו היא אחת מארבע המדינות בעולם עם מערכת תעשייתית מלאה מעיבוד עפרות ועד לייצור טיטניום. זוהי גם המדינה עם המאגרים הגדולים ביותר של אילמניט, אך המדינה עם התפוקה הגבוהה ביותר היא אוסטרליה.
התהליך של תעשיית הטיטניום הוא פשוט יחסית וניתן לחלקו לשני מסלולים: האחד הוא שימוש באילמניט או רוטיל כחומרי גלם לייצור טיטניום טטרכלוריד בטוהר גבוה, ולאחר מכן שימוש במגנזיום כחומר מפחית להפחתת הטיטניום בטיטניום טטרכלוריד. . החוצה, אתה יכול לקבל ספוג טיטניום; השני הוא לעבד ישירות את חומרי הגלם כדי להשיג טיטניום דו חמצני. נכון לעכשיו, רק שש מדינות בעולם, סין, יפן, ארצות הברית, רוסיה, קזחסטן ואוקראינה, מייצרות ספוג טיטניום, ותהליכי הייצור כולם מאמצים את שיטת הפחתת Mg. סין ממוקמת במקום הראשון בכושר ייצור ספוג טיטניום, המהווה 49% מכושר הייצור העולמי, אחריה יפן עם 19% ורוסיה עם 14%, קזחסטן עם כ-8%, ארצות הברית עם כ-7% ואוקראינה עם 3%. מאז 2014, תעשיית ספוג הטיטניום נמצאת בדילמה של הפסדים בתעשייה, וקצב התפעול הכולל של ארגונים המשיך לרדת. בשנים האחרונות, שיעור התפעול הממוצע בתעשייה בסין נותר ברמה נמוכה של 50 עד 60%, הנמוך בהרבה מהרמה של כ-80% במדינות זרות.
החברה האנושית מתקדמת, וגם המטוסים מתפתחים במהירות. שימוש בחומרים קלים וחזקים כאחד, כלומר חוזק ספציפי וקשיחות ספציפית, לייצור מטוסים הפך גם הוא לכיוון מחקרי. ניתן לומר שפיתוח החומרים קידם את פיתוח המטוסים. בפיתוח כלי טיס, טיטניום נדחק לקדמת הבמה של "מתכת החלל" עם סיבוב הזמן והמרחב. הקשיות של טיטניום דומה לזו של פלדה, אך משקלה כמעט חצי מזה של פלדה באותו נפח. למרות שטיטניום מעט כבד יותר מאלומיניום, הקשיות שלו כפולה מאלומיניום. לכן, היתרונות של טיטניום מוצגים לאט לאט בתחום התעופה והחלל. טיטניום פותח בהצלחה בשנות ה-40 ונכנס במלואו לייצור תעשייתי בתחילת שנות ה-50, כאשר המטוסים הגיעו למהירויות על-קוליות. כאשר מטוס על-קולי טס, טמפרטורת כנפיו יכולה להגיע ל-500 מעלות. אם נעשה שימוש בסגסוגת אלומיניום עמידה יחסית לחום לייצור הכנפיים, היא לא תוכל לעמוד בטמפרטורות שבין 100 ל-200 מעלות צלזיוס. יש להשתמש בחומר קל, קשיח ועמיד בטמפרטורה גבוהה כדי להחליף את סגסוגת האלומיניום. טיטניום פשוט מתפרץ בזמן הזה. לעמוד בדרישות אלו. לדוגמה, ככל שעולה שיעור סגסוגת הטיטניום במטוסים שפותחו בארצות הברית, ביצועי המטוס נוטים להיות טובים יותר. לדוגמה, במטוס הקרב F-4E Phantom שפותח בשנות ה-50, סגסוגת טיטניום מהווה רק 6% ממסת המטוס. סגסוגת הטיטניום במטוס הקרב המאוחר יותר -14F היוותה 25%. למטוס הסיור SR-71 שפותח לאחר שנות ה-60 יש גובה טיסה של 24,000 מטרים וטווח של 4,800 קילומטרים. לעוף כל כך גבוה, לעוף כל כך מהר ולעוף כל כך רחוק, אלומיניום ופלדה לא יעבדו. לכן, טיטניום הראה עם קסם ייחודי משלו, "גיבור טיטניום" מצא את ה"מטרה" שלו. סוג זה של מטוס משתמש ב-93% מטיטניום וידוע כ"מטוס כולו טיטניום". כיום, כמה מיירטים על-קוליים ארוכי טווח משתמשים בטיטניום כחומר המבני העיקרי. השימוש בטיטניום מהווה כמעט 95% מהמשקל הכולל של מבנה הגוף כולו. לכן, קשה לפתח מטוסים על-קוליים נוכחיים ללא סגסוגות טיטניום. כעת, טיטניום הפך לתפקיד חשוב בניווט בחלל. בתעשייה האווירית, ניתן להפוך את טיטניום ל"מעיל" של חלליות כדי להגן עליה מפני טמפרטורות גבוהות. כיום, יותר מ-1,000 טון טיטניום משמשים לניווט בחלל בעולם מדי שנה. אבקת טיטניום עדינה במיוחד היא גם דלק טוב לרקטות, ולכן טיטניום ידוע כמתכת קוסמית ומתכת חלל. המטוס הגדול C919 מתוצרת מקומית עומד להיסגר, מה שיקדם את פיתוח תעשיית הטיטניום של ארצי.
